אבולוציה ותורשה

סוג הדם מועבר בתורשה מהורים לילדיהם על ידי גֶן בשם ABO, שעותק אחד שלו מגיע מהאם והשני מהאב. הגֶן הזה מכיל את ההוראות ליצירת חלבון שמוסיף אחד מהסוכרים הללו לתאי הדם האדומים. גרסאות שונות מעט של הגֶן, שנקראות "אללים", יקבעו אם הסוכר יהיה סוג A, סוג B, שניהם או אף אחד מהם. כל סוג דם מוכתב בידי שני אללים שקובעים מה יהיה, אלל אחד מכל הורה. כשמסתכלים על האללים רואים שייתכן מצב שבו אחד מהם יהיה "השולט" (דומיננטי) ויכתיב לבדו את סוג הדם, והשני "נשלט" (רצסיבי), או ששני אללים הם שווי ערך (קו-דומיננטיים).

מדוע דם מסוג O הפך להיות הנפוץ ביותר באוכלוסייה האנושית. מהו ההסבר?

במרוצת הדורות מתרחשות מוטציות אקראיות בגֶנים שלנו, כלומר שינויים ברצף ה-DNA.                          
רוב השינויים האלה אינם משמעותיים, אך חלקם מזיקים ואחוז קטן מאוד אפילו מועיל. אם המוטציות מזיקות, סביר להניח שהם לא יתפשטו באוכלוסייה וייעלמו עם הזמן בעקבות ברירה טבעית. לעומת זאת, בגֶנים שאינם הכרחיים להישרדותנו, כמו ABO, ייתכן שגרסאות לא תקינות של הגֶן יופיעו ויישארו. כך עשויות להופיע מספר גדול של וריאציות לא תקינות שכולן יובילו לסוג דם O ויתפשטו באוכלוסייה. הסיכוי למוטציה בגן ABO דווקא, שתעבור לדור הבא, הוא סיכוי נמוך: למרות זאת, הסבירות שמוטציה אקראית תפגע בחלבון התקין ותשבש את פעילותו גבוהה מהסבירות שמוטציה אקראית "תתקן" חלבון לא מתפקד ותחזיר אותו לפעילות. לאורך זמן רב זה עשוי להיות מנגנון שיגרום להעדפה קלה לאלל O.

האללים השונים של סוגי הדם עוברים מדור לדור, כשכל אדם מקבל אלל אחד מאמו ואלל שני מאביו, והם יכולים להיות זהים זה לזה או שונים זה מזה. מאחר שהבדלים בסוגי הדם לא גורמים למחלות, אנשים יוכלו להעביר את הגֶנים שלהם הלאה גם אם החלבון פעיל ויוצר את סוגי הדם A, B או AB, וגם אם הוא מנוטרל וסוג הדם הוא O. בעקבות זאת אין לחץ אבולוציוני לכך שגרסה מסוימת של הגֶן תשתלט על האוכלוסייה. במקום זה סחיפה אקראית, כלומר שינויים מקריים לפה או לשם, יכולים להוביל לאורך זמן למצב שבו אחד האללים הופך נפוץ יותר מאחרים.