ההכלאות מדגימות את חוקי התורשה של מנדל. תורת האבולוציה קובעת שהתפתחות מינים נובעת מעקרונות של תורשה בצירוף שינויים אקראיים שנתונים למבחן הברירה הטבעית. השינויים שמביאים להתאמה טובה יותר לסביבה מקלים גם על הישרדות הפרט, ומשפרים את יכולתו להעמיד צאצאים פוריים. לעומת זאת, שינויים שפוגעים בהתאמה לסביבה מורידים את הסיכויים לכך.
בכל דור נתונים השינויים הללו ללחץ הברירה הטבעית (סלקציה), כך שאלה שמותאמים ביותר לסביבתם – לא בהכרח החזקים ביותר – שורדים ומעמידים צאצאים פוריים הנושאים את תכונותיהם, והתכונות האלה נעשות יותר ויותר שכיחות באוכלוסייה. האדם יכול להתערב בתהליך באמצעות ברירה מלאכותית: טיפוח והשבחה של זנים, שמתבססים על שונות קיימת.
הכלאה, פנוטיפ, גנוטיפ, הומוזיגוט, הטרוזיגוט, זן טהור, דומיננטי, רצסיבי, התפלגות, אללים, גן, תכונה, דור ההורים, דור הצאצאים, ברירה טבעית, ברירה מלאכותית
המשתתפים מתנסים בהכלאות בהתאם לסיפור המקראי של יעקב אבינו, רועה הצאן, ולבן הארמי, חותנו.
רקע
תזכורת לחוקי ההורשה של מנדל (ניתן לצפות גם בסרטון). ניתן להעזר בפעילות תרגיל בהכלאות מהיחידה הקודמת לבניית לוח פאנט.
החוק הראשון: חוק ההפרדה (סגרגציה)
כל אורגניזם מכיל שני גורמים עבור כל תכונה. גורמים אלה נפרדים כשנוצרות גמטות (תאי רבייה). במהלך המיוזה, כל גמטה נושאת גורם אחד עבור כל תכונה. כאשר שתי הגמטות מתלכדות במהלך ההפריה, הצאצא נושא שני גורמים ששולטים בתכונה ספציפית. במילים אחרות, כל אחד משני ההורים מעביר לצאצאיו חצי מכמות הגנים שלו (כלומר רק גורם (אלל) אחד מכל גן), אולם לא תמיד את אותם גנים בדיוק. מכאן, שצאצאים שונים של אותו זוג הורים מקבלים מההורה גנים שונים ולכן יהיו שונים האחד מהשני. במהלך המחקר טבע מנדל את המושגים "דומיננטי" ו"רצסיבי" והגיע למסקנה כי לגבי כל תכונה שהצאצא מקבל מהוריו, הוא מקבל שני גורמים, הנקראים כיום אללים: אחד מכל הורה. אלל דומיננטי יכתיב לצאצא את תכונתו, ואילו אלל רצסיבי יהיה רדום, רצסיבי, אולם יוכל לעבור בתורשה לדור הבא.
החוק השני: חוק ההתפלגות העצמאית
חוק זה מצהיר שגורמים בעלי מאפיינים שונים מחולקים בין הגמטות בלי תלות של אחד במשנהו. צאצאים להורים יקבלו את מאגר הגנים שלהם אך ורק מהוריהם. חוק זה משלים את החוק הקודם, וקובע כי אומנם כל הצאצאים לזוג הורים מקבלים את הגנים אך ורק מהוריהם, אבל כל צאצא מקבל תמהיל שונה של גנים מהוריו (פרט למקרה של תאומים זהים).
מהלך הפעילות
פתיח
כבר לפני 15,000 שנים האדם עסק בביות בעלי חיים, כגון כלבים, כבשים ועזים, ושל צמחים, כגון דגניים. בראשית דרכו התפרנס האדם מציד ודיג ומליקוט זרעים, פירות ושורשים. אך עם רכישת ניסיון הוא למד לברור זנים, לזרוע ולקצור יבולים. הסיפור התנ"כי של יעקב ולבן מדגים כיצד השתמש יעקב בהכלאות מכוונות ובברירה מלאכותית כדי לקבל את התוצאות הרצויות לו.
סיפור יעקב ולבן:
מה עושים?
על פי הסיפור המקראי לבן שואל את יעקב כיצד יוכל לשלם לו. יעקב מציע כי השכר על עמלו, יהיה כזה:
יש לנו פה המון כבשים ועזים בעדר: קודם כל נוציא את כל הכבשים החומות, והעיזים בעלות הכתמים כך שיהיו בעדר רק כבשים לבנות ועזים ללא כתמים. מעתה ואילך כל הכבשים הלבנות והעיזים ללא הכתמים שייוולדו שלך, וכבשים שייוולדו חומות ועיזים שייוולדו בעלות הכתמים – יהיו שכרי. לבן מסכים לעסקה.
נערוך תרגיל בהכלאות כדי להבין את מה קרה שם בעצם.
תרגיל בהכלאות 1: הכלאות בכבשים
שאלות לסיכום ודיון:
יצורים שהם בני כלאיים, הטרוזיגוטיים לתכונה מסוימת, מגלים לעיתים תכונות משופרות בהשוואה לפרטים שהם זנים טהורים מבחינת אופן ביטוי התכונה, ההומוזיגוטיים. תופעה זו קרויה און כלאיים או הטרוזיס. תוכלו לשער מדוע? היעזרו בקישור: און כלאיים.
דף ובו סיפור יעקב ולבן
דף תרגיל בהכלאות לתלמיד 1
דף תרגיל בהכלאות לתלמיד 2